הכל התחיל כשגיליתי את David Mccandles, מומחה עולמי בתחום הדטה-ג’ורנליזם, עיתונאי ותחקירן שהולך אחרי החרדות שלו ומציג את הנתונים, קלים או קשים לעיכול ככל שיהיו: סיבות למות, תאונות מטוסים, קשרי הון-שלטון, תוספי מזון. הוא עושה יותר מאינפוגרפיקה – אלו תוצרים של תחקיר, ניתוח נתונים וחשיבה מעמיקה. הוא עובד בין היתר עם הגארדיאן, שיש לו data-blog ייחודי ופורץ דרך, גם עליו אספר עליו כאן. בצוות שלו יש תחקירנים ומתכנתים. הוא מתאר את הטכנולוגיה בה השתמש לקציר הנתונים (לא הבנתי כלום. python ושאר חיות ארסיות), הוא גם מספר על המקורות שלו, ומשתף קישורים ישירים לגליונות הנתונים. האג’נדה הזאת – שקיפות ושיתוף, היא דוגמה למהלכים שעוברים על העיתונות החדשה, ואני תיכף אפרט ואנמק.
למקנדלס יש אתר מדהים בשם informationisbeautiful כשמו כן הוא, והוא יזם גם תחרות עיצוב.
יש לו גם הרצאה מומלצת בטד מ-2010, כמבוא למבוא אם תרצו.
לא נקפח את חוש השמיעה – האזינו לראיון עם מקנדלס, בפודקאסט המומלץ של ג’יימס אלטושר.
מקנדלס מספר שם על תחילת הקריירה שלו, איך חיפש דרך להציג את המידע שאסף כעיתונאי, ואיך סירבו בתחילה העיתונים לפרסם את האינפורגפיקות שהוא יצר. איך הספר הראשון שלו יצא לאור וכל הבום שקרה אחר כך.
עקבתי אחריו מתוך עניין באינפוגרפיקה ואינפו-אקטיביזם ובחיפושי אחר המסלול הנכון בשבילי לעבוד כמעצבת. המחשבות שלי על סטודיו גדול תמיד מגיעות לפנטזיות על צוות רב-תחומי הכולל (לפחות) מעצבים, כותבים, אמנים, מתכנתים ומתמטיקאי.
בתחום התוכן – שקיפות והנגשת מידע.
בישראל נחקק חוק חופש המידע בשנת 1998 – ולראשונה היה מותר לאזרחים לדרוש מהרשויות מידע ציבורי ללא הסבר, פשוט משום שזוהי זכותם הדמוקרטית. אז… כבר אפשר לדרוש ולקבל מידע, אבל עדיין צריך לעבוד קשה כדי להנגיש את המידע הזה לציבור, ובהמשך היינו רוצים לראות יותר ויותר רשויות המשחררות מידע לציבור באופן אקטיבי.
אבל האשליה שאנחנו האזרחים כבר נדע מה לעשות עם המידע שקיבלנו – אשליה זו התנפצה, וצריך לקבל את העובדה, שגם בעידן המידע נדרש תיווך של התכנים. התיווך הזה מורכב מכמה דברים: פשר, הקשר, אמינות ושקיפות. כיום אפשר לטעון, שלא נדרשת אובייקטיביות בהצגה של המידע, כי אמינות נבנית באמצעות שקיפות – כל המקורות גלויים וגם האג’נדה או הנטייה של יוצרי התוכן. וגם תהליך העבודה, או “מה שעשיתי עם המידע” – צריכים להיות שקופים.
עם טענה זו קל לי להסכים, וגם כעורכת תוכן תמיד פעלתי כך.
מהדוגמאות שבהמשך אפשר לראות שזה הכיוון – שקיפות ושיתוף.
איך לבנות צוות של דאטה-ג’ורנליזם?
אז המידע הנגיש לציבור מכיל נתונים (גדולים) מרשויות השלטון ומגופים ציבוריים. ובנוסף ישנו מידע זמין ממפות, אפליקציות ורשתות חברתיות. אך לפני שמפלצת ה- big data תבלע אותנו חיים, אנו מקוים להינצל בעזרת ישות תלת-ראשית יותר חזקה, חכמה וטובה וגם אוהבת אדם, שתוליך אותנו יד ביד במבוך הנתונים.
שלושת הראשים צריכים להיות:
1. עיתונאית תחקירים (שלא מפחדת ממחשבים)
2. מפתחת או מתכנתת
3. מעצבת – data visualization specialist (למה עברית לא יודעת לכתוב יוניסקס? אוף.)
המוצרים שיוצאים מתחת ידיו של צוות כזה יהיו מגוונים ומודולריים, למשל: פשוט סיפור טוב, אינפוגרפיקה מעניינת, widget נחמד, המחשה טובה המשלבת וידאו, גרפים, טקסט ועוד. ואפילו משחקי רשת – social games.
זה נשמע טוב. אני כבר בחרתי איזה ראש אני רוצה להיות, מה אתך?
האמת היא שהתחום הזה די בחיתוליו בעולם, וישראל נמצאת עוד בפיגור אחרי העולם. בגלל המצב בשוק התקשורת, אפילו לגדולים שבארגונים אין מספיק תקציבים ואורך נשימה כדי לעשות אקספרימנטים, לצלול לים הנתונים ולהוציא משם סיפורים. כדי לעשות זאת נדרש צוות כפי שנאמר מקודם, כלומר את הא/נשים והטכנולוגיה הנדרשת וכמובן תקציב.
בסופו של דבר האיכות תנצח, וכדי לקדם את התחום צריך ליצור צוותי עבודה רב-תחומיים ו”מעבדות פיתוח” לעיתונות החדשה הזאת.
* הבאתי כאן מידע מתוך הרצאה של ד”ר תהילה שוורץ אלטשולר מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, משפטנית שתחומי המחקר שלה הם הסדרת שוק התקשורת והמדיה החדשה. בין היתר, היא גם עובדת עם הסדנה לידע ציבורי על פרוייקט ממשל פתוח. ההרצאה התקיימה בדצמבר 2013 במפגש של יוזמות מדיה עצמאיות ביוזמת הקרן החדשה. אם טעיתי בהבנה, פירוש או ניסוח, אני לוקחת את כל האחריות לדברים שכתובים כאן ואשמח לתקן ולעדכן במידת הצורך.
מי עושה דאטה ג’ורנליזם? דוגמאות מהעולם
הבלוג החלוצי פועל מאז 2009. בגארדיאן טוענים, שהתחום משתנה כל הזמן ויש בו הרבה חדשנות, והוא גם משנה את פני העיתונות בכלל. בבלוג יש הרבה סיפורים, שמבוססים על נתונים כמובן. בכל סיפור הצגה גרפית של המידע, פעמים רבות הן אינטראקטיביות ואפשר לראות עוד שכבות של מידע בקליק.
מפוליטיקה ועד כדורגל, מזון, אקולוגיה וגם הומור כמובן, ועוד… ויש תמיד קרדיטים והפניה למקורות המידע, ולמידע נוסף גם אם לא נכנס להצגה החזותית.
כאן אפשר לקרוא איך הם עושים את זה ב-10 נקודות לפי סימון רוג’רס, שהקים וניהל את הדטה-בלוג, וגם היה עורך החדשות בעיתון. נכון לקיץ 2014 סיימון רוג’רס עובד בסן-פרנסיסקו, עבור טוויטר.
Data Store – כל התוצרים של הבלוג בגליונות נתונים של גוגל-דוקס שאפשר לשלוף ולעבד- לרשות הציבור כולל הסברים וכלים.
—————————————–
pewresearch.org
ארגון מחקר אמריקאי המכנה עצמו fact tank – מספק מידע לציבור על תחומי עניין, גישות ומגמות בקרב הציבור האמריקאי ובעולם. הארגון עורך סקרי דעת קהל, מחקרים דמוגרפיים, ניתוח מדיה ועוד מחקרים סוציולוגיים אמפיריים.
—————————————–
אתר חדשות עצמאי ללא מטרות רווח – עיתונות חוקרת לטובת הציבור. משרדיו במנהטן, והוא פועל מאז 2008. לארגון חדר חדשות פעילו ובו 40 עיתונאים/ות, הרבה מהמידע ניתן ללא תשלום לכלי תקשורת אחרים המעוניינים לפרסם אותו, וסיפורים גם משוחררים תחת רשיון לשימוש חופשי creative-commons. גם לפרו-פבליקה יש data store, שם ניתן להוריד או לרכוש את הנתונים הגולמיים.
המטרה היא ליצור מודלים חדשים של עיתונות חוקרת, שהיא לדעתם חלק אינטגרלי בשמירה על הדמוקרטיה.
————-
הנושא הזה מדבר ישר אלי – לחלומות ולדילמות המקצועיות שלי. איך שלא אגדיר את עיסוקי המקצועי, יש כאן נקודה בה תוכן, עיצוב וטכנולוגיה נפגשים. אלו התחומים שאני מנסה להפגיש בעבודה שלי ואני מקוה למצוא שותפות/ים לעוד מהחיבור הזה.
איפה לומדים דאטה-ג’ורנליזם?
ב-2014 – סיימתי קורס data-journalism מטעם לשכת העיתונות האירופאית, קורס אינטרנטי עם מרצים מהמובילים בתחום, ביניהם סיימון רוג’רס, פול בראדשו, אלברטו קאירו ועוד.
בקורס למדנו (כמה אלפי עיתונאים מרחבי העולם וגם מתכנתים, מעצבים, סטודנטים, משפטנים ועוד ועוד..) מה זה דאטה-ג’ורנליזם, איך מרכיבים צוות רב-תחומי, מה היכולות הנדרשות. איך אוספים מידע מבחינה טכנולוגית, משפטית, עבודה מתקדמת עם גליונות נתונים כדי למצוא את הסיפורים שמתחבאים בנתונים, כמובן שגם דובר על הצגה חזותית של נתונים – כלים מקצועיים ועקרונות, ניתנו המון המון דוגמאות לעבודה חלוצית ומרשימה שנעשית ברחבי העולם.
הקורס הזה והכשרות מעולות אחרות זמינים לצפייה בחינם באתר שהקימה לשכת העיתונות האירופית.
כל הקורסים בנושא דאטה ג’ורנליזם באתר Learno
לסיום, עוד עבודה יפה של דיוויד מקנדלס – פיתוח של המודל היפני ikigai להתפתחות אישית. איפה נפגשים התשוקות, הפרנסה, המקצוע, והעולם? פיתוח של דיאגרמה קודמת, שכבר היתה ויראלית מלכתחילה. הנה שתיהן: