לא רק לוגו – תקשורת חזותית לארגונים חברתיים

לוגואים של ארגונים חברתיים
תקשורת חזותית לארגונים חברתיים. הרצאה שהעברתי בכנס עמותת יערי
בסדנה בכנס של עמותת יערי, אוגוסט 2013. צילום: מריה גיאורגיו

לא רק לוגו – תקשורת חזותית לארגונים חברתיים

ביום קיץ אחד נסעתי לתל אביב, להעביר סדנה בכנס של עמותת יערי לעמותות וקואופרטיבים (לצערי לא עושים כנסים בצפון). בכנס נכחו מעל מאה פעילים מארגונים שונים בארץ. בסדנה שלי השתתפו כ-15 איש, שמחתי על ההזדמנות לשוחח עם אנשים שפעילים בשטח, על נושאים מעניינים ומלהיבים, כנראה שלא רק אותי…
ומקוה באמת שעוד נפגש.

פתחתי וסיפרתי איך זה קרה, שאני מעצבת גרפית וגם פעילה חברתית:

במהלך הלימודים (בחולון) גיליתי, להפתעתי, שהעיצוב הוא בעצם כלי מרכזי בחברת הצריכה. שהרבה ממה שמחכה לי שם בחוץ זה עבודה עבור חברות מסחריות: מיתוג, שיווק, פרסום, אריזה… פעם זה היה נראה לי מלהיב, אך הרגשתי לפתע שזה כבר לא. קצת נבהלתי והתבלבתי.

וכך בשלהי התואר, בעודי רוכשת כלים רבי עוצמה, שפותחו כדי לשרת את חברת הצריכה, התחלתי לבדוק מה מעצבים אחרים עושים וחושבים וכותבים. קראתי את No Logo של נעמי קליין, וקראתי המון באינרטנט כמובן. נחשפתי אז לאכזריות של עולם הצריכה, ומנגד לארגונים שנלחמים על המרחב הציבורי ועל תרבות לא ממוסחרת (למשל מסיבות הרחוב המדליקות של "מסה קריטית"). נחשפתי למעצבים בודדים וקבוצות, ולכל מיני מניפסטים, טקסטים ופעולות מעולם האקטיביזם ומעולם העיצוב והאמנות.

אחרי הלימודים עברתי לגור כאן בגליל. התחלתי והמשכתי להיות מעצבת גרפית ומאיירת. וכל הזמן חיפשתי להיות גם שותפה בפרוייקטים עם תוכן, פרוייקטים חברתיים. עם שותפות ושותפים מהאזור הקמתי את דוגרינט, אתר חברתי של תושבי הגליל בעברית וערבית. הייתי פעילה בדוגרינט כל השנים, וועורכת שותפה באתר, במשרה חלקית (עריכה: עד שהפרויקט נסגר בסוף 2017). אז אני גם מעצבת וגם אשת תוכן, ופעילה בעמותה גלילית. אלו הכובעים שלי, נעים להכיר.

הנה תקציר הסדנה שהעברתי: לא רק לוגו – תקשורת חזותית לארגונים חברתיים

לסדנה שני חלקים:
א. איך לשחות כארגון חברתי בעולם השיווקי.
ב. למה התרגלנו לדבר בשפה השיווקית-צרכנית, ואיך אפשר לפנות לציבור בשפה אחרת?

ובכן…

מה אומרים אנשי הארגון למעצב/ת?
– אנחנו חייבים להיות תקשורתיים. זה חייב להראות טוב, מקצועי, עדכני, מלהיב.

נכון, המסר שלכם צריך לעבור – זה הדבר החשוב. אני כמעצבת יכולה לעזור להעביר את המסר, להסביר ולהנגיש מידע. הארגון הרי צריך לפנות לציבור, לגייס פעילים ותמיכה, להשפיע על סדר היום הציבורי. וגם לפנות לקרנות ולתורמים, ולתעד את הפעילות. בשביל כל זה צריך עיצוב.

שפת התקשורת המקובלת, שבה אנחנו רגילים לפנות אל הקהל היא שפה שיווקית צרכנית.
למה?

כי יש תחרות.
כי אנחנו רוצים שיכירו אותנו, שיזכרו אותנו.

בשפה הצרכנית השיווקית אנו משתמשים כדי ליצור בידול, כדי להיות זכיר, להצליח בתחרות על תשומת לב הקהל שלנו (לא אמרתי צרכנים, אבל כמעט…).

יש שטף מידע ונתונים.
לאנשים אין זמן.
כל הארגונים צריכים פעילים ותמיכה.
וכולם רוצים תרומות.

הכלים המיידיים שעולים לנו בראש, הדרכים שבהן ארגון רגיל לפנות לקהל שלו – זאת שפת התקשורת הכי רווחת. בסך הכל להיות זכיר, קליט ואהיב זה צורך חשוב ומובן.

הנה סקירה קטנה (אמנם מהירה ושטחית) של לוגואים שונים של ארגונים – החל משלום עכשיו של טרטקובר משנות ה-70, ועד לוגואים חדשים וצבעוניים יותר. ראינו איך האופנות צובעות את הלוגואים, ויש בהחלט הבדל בין הדור הישן לדור החדש של הסמלים. זה בעיקר מראה על החשיבות שארגונים מייחסים לעיצוב, ועל השימוש הנרחב יותר שיש ללוגו בחיים של הארגון. כפועל יוצא של התחרות על תשומת הלב, ובהשפעת העולם המסחרי.

לוגואים של ארגונים חברתיים

אז אתם כלקוחות מבקשים דברים ברורים וחשובים, שהארגון באמת צריך:

להראות טוב, מקצועי, עדכני, מלהיב. וגם חכם. צעיר. ערכי. מזמין.
זה לא יכול להיות זקן, ארכאי, משעמם. זה לא יכול להראות מחופף, או בשוליים. זה צריך להראות רציני.
וצריך גם אנגלית, וגם ערבית.

נדרשת כאן עבודה – שבסיסה אכן שיווקי –
אנסה לתאר בקצרה את תהליך העבודה שאני ממליצה ומשתמשת בו, והוא דומה מאד לארגון חברתי וללקוח עסקי:

1. היכרות

מי הצוות, מבנה ארגוני, קצת רקע.
מה אתם עושים? באיזה אזור פועלים?
חזון / אג'נדה
מטרות וערכים מרכזיים

2. שאלון שיווקי – חידוד החזון והמסר

א. החזון ומטרות הארגון.
ב. המסרים והערכים המרכזיים.
ג. קהל היעד

כמובן שיש אנשי מקצוע בתחום השיווק והתוכן, ויועצים ארגוניים שאיתם אפשר לעשות תהליך מעמיק יותר, לפני שפונים למעצב/ת. זה מומלץ ועדיף. אבל המצב שבו ניגשים לעיצוב לפני עבודת ההכנה הנדרשת הוא מאד נפוץ. לא רק אצל עסק קטן בתחילת הדרך, אלא גם בארגונים גדולים עם הרבה פעילות. אנו מורגלים לעבוד ולקבל החלטות "על הדרך", וגם טובעים בשוטף ולפעמים קשה להרים את הראש ולהציץ בתמונה הרחבה, עד שיש פתאום כנס, קמפיין או הגשה חשובה לקרן כלשהי, וצריך להכין חומרים מהר.

זה חשוב בגלל שתהליך עיצוב הוא השקעה גדולה לארגון (ולי), יהיה חבל אם התהליך לא יהיה מדוייק, מלא תיקונים ושינויים,  ובסופו של דבר לא יענה על הצרכים. ובנוסף, היכולת של המעצב/ת לתת פתרון טוב תלוי בהבנה והסכמה מהם הצרכים.

3. הכנה לעיצוב – האוירה שעוטפת את המסר
איזה רושם את רוצה לייצר? מה זה אמור לשדר?

מה את רוצה שיחשבו כשיראו את הלוגו/האתר/המוצר שלך?

אפיינו במילים את האופי והחוויה הרצויה, למשל:
זה צריך להראות: משפחתי / אורבני / כפרי / חם / עשיר / אמנותי / יוקרתי / נקי / רב תרבותי…
זה צריך לשדר: מקצועיות / רצינות  / רוגע / ידע / נוסטלגיה / חדשנות…

אולי לא כדאי שזה ייראה ניו-אייג' מדי?
האם אני רוצה להיות מזוהה פוליטית?
האם דימוי של ידיים זה מתאים, או קלישאה?
האם עץ יהיה דימוי טוב, או אולי יער? ואם זה יער – האם הוא ג'ונגל, חורשה, או בכלל יער אלונים?

בקיצור, הבנתם…

4. עכשיו אפשר להתחיל לברר – מה המוצרים שנעצב?

אז קודם כל אפשר לבחור מתוך "חבילת המיתוג" המקובלת: לוגו, כרטיסי ביקור, פליירים, גלויות, כרזות, אתר אינטרנט, תמונות לפייסבוק או לרשת חברתית אחרת. פלייר אלקטרוני.

אם יש קמפיין או פרוייקט מסויים בודקים מה המוצר המתאים, לפי אופי הפעילות והתקציב.

מודעות – האם הן לחלוקה פנים אל פנים, בדואר או בלוח מודעות?
אם שולחים מייל – האם יש שיחת טלפון לפני או אחרי?

עד כאן החלק על בניית הזהות והשפה העיצובית של הארגון, על העולם הצרכני-שיווקי, ואיך אנו יכולים לשחות בתוכו כארגון חברתי. עיצוב הוא שרות שכבר קשה להסתדר בלעדיו, בגלל כל הסיבות שמנינו קודם.

בסדנה דיברנו על הצורך בתחזוקה של העיצוב, על אורך חיים של לוגו, מתי כדאי ומתי יתאים לחדש אותו? האם כדאי להחליף לוגו?

ראינו לוגואים ותיקים שעדיין עושים את העבודה, ומצד שני אפשר לראות גל של צבע בסמלים חדשים – לא של חברות מסחריות אלא ארגונים חברתיים. יש אופנה, ויש כיוונים חדשים יותר.

נעבור לחלק השני של ההרצאה.

אזהרה – המשפט הבא ישמע לחלקינו כמו קלישאה מוכרת וטורדנית, ואולי אחרים יחשבו שהוא בוטה.

המעצבים, בשרות חברה מסחרית, משתמשים בכלים שלהם כדי לשכנע אותי לקנות דברים שאני לא צריכה.

לא נעים, אבל כנראה התרגלנו…

הפרסומות נמצאות בבסיס התרבות שלנו, ופלשו למרחב בצורה כה נרחבת שאנחנו לפעמים לא שמים לב שהן שם. יש בלבול מכוון בין פרסומת למוצרים אחרים. משחק באינטרנט יכול להיות פרסומת (נסו לשחק באתר של לגו), "סדרה" בטלויזיה היא הרבה פעמים פרסומת לצעצוע (כמו בקוגן, בייבלייד ודומיהם), גם מה שנראה כמו פסטיבל מוזיקה הוא בעצם פרסומת, ואפילו מתנה, כמה (לא) מפתיע, היא הרבה פעמים פרסומת…

וזה עוד לפני שדיברנו על הפרסומות שעומדות בבסיס השיטה של הרייטינג, הריאליטי, הסלבריטי, הבידור – הטלויזיה בקיצור.

אמנם לפעמים חברות מסחריות פונות לצרכן דרך קמפיין חברתי/סביבתי, ולפעמים זה גולש לתחום של אמנות או חינוך. אבל בבסיס יש בינינו תקשורת צרכנית-שיווקית, ואני הופכת להיות מאד חשדנית.
למה לי להשתתף? מה רוצים ממני? מי מרוויח כאן?
וזה במקרה הטוב, כי צריך לזכור שאנשים יכולים גם "לזפזפ", לזרוק לפח, להמשיך ללכת, ובכלל לא לגשת לתכנים שמולם.

כמעצבת, וכמובן כפעילה בעמותה או ארגון חברתי, הייתי רוצה למצוא דרך לפנות לקהל בצורה אחרת.

שפת התקשורת הצרכנית-שיווקית נוצרה כדי למלא צורך מסויים, ועכשיו פתאום נדמה שאלו מרחבי הפעולה הבלעדיים להגיע לאנשים.

יש לי ציפייה מהקהל שלי לשותפות, לדיאלוג, לחשיבה.
אני רוצה לעורר דיון ולקבל תגובות. להזמין למעורבות, להניע לפעולה.

ויש לי גם ציפיות מעצמי כמעצבת: לפעול ביושר וכנות, עם חשיבה ביקורתית, בכבוד לאנשים בלי לזלזל באינטיליגנציה שלהם, ובשקיפות.

זה לא רק בגלל שאני משתעממת מכרטיסי ביקור. אני אפילו מאד אוהבת לעצב כרזות וסמלים. באמת. זה בגלל שאני משתעממת להיות "הגרפיקאית." אני בטוחה שיש לנו יותר מה להציע אחד לשני. דרכים מעניינות ואפקטיביות נוספות להשתמש בתכנים של הארגון, ובכלים שלי כמעצבת (רבי עוצמה, כזכור).

מבחינתי כמעצבת זה אתגר מקצועי, מקום מסקרן ומרתק ללמידה.
מבחינתי כפעילה חברתית זו אחריות – לפנות לאנשים בכבוד, ביושר, בשקיפות ובכנות. אני מבקשת ליצור מקום לדיאלוג ולכן אני לא יכולה לפנות אליהם בצורה של קמפיין פרסומי. חייבות להיות דרכים נוספות.

הנה רשימה קטנה של מרחבי פעולה נוספים שעולים בדעתי, חוץ משיווק ופרסום:
פוליטיקה

אמנות
אדריכלות / תכנון
חינוך
טכנולוגיה
מאבק לא אלים

אפילו התחושה הפיזית היא שונה כשחושבים על התחומים האלה. יש מקום לשיחה, להתלבטות, לתכנון.
אין לחץ לקבל החלטה מהירה. יש פחות חשד. יש הזמנה וסקרנות. ביקורת. אולי אפילו חופש?

אני מציעה להסתכל על פרוייקטים מעניינים שנעשים בארץ ובעולם, אפשר לראות שהשדות הם גמישים ומגוונים, לשים לב איך אנחנו מגיבים ומה התחושות שעולות. וכמובן לראות איך ארגונים שונים בוחרים לפנות לציבור, לעורר שאלות וחשיבה, ואיך יוצרים קריאה לפעולה.

כמובן כשמתכננים פרוייקט, לקחת בחשבון את צורת התקשורת – ולנסות לפתח שפת תקשורת אזרחית (הגדרה ששמעתי לראשונה מעופר כהנא מקבוצת פרהסיה), כאלטרנטיבה ליחסים הצרכניים שהתרגלנו אליהם.

בהמשך ההרצאה ראינו כמה מקבצים של דוגמאות,  הנה שתיים שהיו במצגת:

מקבץ ראשון – כסף…אינפו-אקטיביזם.  3 דוגמאות נהדרות

מקבץ שני – פעם היתה מילה…וזאת ההתחלה. איך לספר סיפור?

 יש גם כלים ודוגמאות בפוסטים אחרים כאן בבלוג, בנושא עיצוב ושינוי חברתי, ואינפו-אקטיביזם.

שוב תודה לכל מי שהשתתף/ה, שמחתי על השיחה.
כמובן, מוזמנים תמיד לפנות אלי ברעיונות, הצעות ושאלות.

*פורסם לראשונה באוגוסט 2013

המאמר הזה מצא חן בעיניך? אולי גם אחרים ישמחו לקרוא, אפשר לשתף מכאן:

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email
שיתוף ב linkedin
LinkedIn